החלטה בתיק רע"א 23132-01-13

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד) מיום 23/12/12 בת"א 707282/06, לפיה נדחתה בקשת המבקש לשלוח שאלות הבהרה למומחה שמונה מטעם בית המשפט.

3.         בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לחוב מסי הארנונה. לאחר שניתן פסק דין בהליך המקורי, הוגש ערעור על-ידי המבקש אשר נדון בפני כב' השופט יצחק כהן (ע"א 37295-01-11). ביום 17/5/11 ניתן פסק דין לפיו התקבל הערעור והתיק הוחזר לבית משפט קמא, לצורך בירור התשלומים שהמבקש טוען ששילם. כמו כן נדרש בית המשפט להשלים שמיעת ראיות ולקבוע מה היו התשלומים שיש לזקוף לזכות המבקש.

            משהוחזר התיק לבית משפט השלום מונה מומחה על ידי בית המשפט. לאחר שהוגשה חוות הדעת של המומחה (רו"ח יום טוב בילו ממשרד בר-לב ושות', בסניף חיפה), הגיש המבקש שאלות הבהרה (שתי שאלות) ועל פי הנחיית בית המשפט, קודם הצגתן למומחה, היה צורך להציגן בפני בית המשפט לצורך אישור העברתן למומחה.

            לאחר שבית משפט קמא בדק את שאלות ההבהרה, פסל הצגתן.

4.         השאלה הראשונה שהוצגה הייתה: בשנת 2001 שילם המבקש לעירייה סך של 25,022 ש"ח בנוסף להמחאות. על פי פסק הדין מיום 8/12/10 נקבע כי הסכום של 10,528 ש"ח שוייך כתשלום עבור השנים 2000-1998, ואילו היתרה לשנים 2007-2001.

            בהתבסס על הצגת הנתונים הנ"ל נשאלה השאלה, האם היתרה כלולה בשערוך הטבלאות ואם לא, נא לשערך את הסכום.

            השאלה השנייה שהופנתה למומחה הייתה שאלת הבהרה לסע' 2(ח) לחוות הדעת ומתייחסת לסכום המחאות בסך של 39,606 ש"ח, כדי לברר אם סיכום פירוט ההמחאות על סכומיהם תואם את סך הכל ההמחאות לתשלום ששילם המבקש בהמחאות דחויות, והם התשובה היא בחיוב, האם הסכום 39,606 ש"ח היה צריך להופיע בנספח טו.

5.         בהחלטת בית משפט קמא בהתייחס לשאלה הראשונה, הבהיר בית המשפט כי לא היה מקום לקבוע עובדה שאינה מופיעה בפסק הדין הראשון, ולא נקבע שם כי היתרה שולמה לשנים 2007-2001.

            הצגת השאלה בדרך כפי שנעשתה, היה בה כדי להטעות, ואילו לגבי השאלה השנייה, גם שם הייתה הנחה עובדתית שטרם נקבעה, נהפוך הוא, על פי החלטת בית המשפט הסכום הנטען בסך 39,606 ש"ח יוחס לנכס אחר שהיה ברשות המבקש ולא לנכס נשוא התביעה.

6.         לאור ההחלטה שניתנה עולה, כי אין בית משפט קמא מבקש לחסום את דרכו של המבקש מלהפנות שאלות הבהרה למומחה. ואולם אין הקפדה בהנחות העובדתיות המובאות ברישא של השאלה שמוצגת.

הצגת עובדות שאינן עולות מהקביעות העובדתיות יכולה אכן לכאורה להטעות את המומחה. לכן, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בנושא.

7.         יחד עם זאת, יש להניח שככל שינוסחו שאלות הבהרה מבלי לקבוע נתונים שאינם עולים מהחלטות קודמות שניתנו, לא תהא מניעה לאישור הצגתן בפני המומחה.

            מצד שני, מציע בית משפט זה כי הערכאה הדיונית תשים לב שהמומחה עצמו השאיר פתח לקביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו על ידי בית המשפט, גם באותם מקרים שנקבעו עובדות על ידי המומחה.       לכן, לכאורה, אין מניעה שבית משפט קמא יאפשר הצגת השאלות ישירות למומחה ללא צורך בבדיקתן של אותן שאלות קודם להצגתן בפני המומחה, אם לא נדרש לעשות כן על ידי הצד שכנגד.

לכן, יש לאפשר למבקש לחזור ולהציג שאלות הבהרה למומחה, במסגרת ההליך בבית משפט קמא, ובלבד שנוסח השאלה על כל חלקיה לא יהיה בו כדי לסתור עובדות שנקבעו. למבקש תעמוד זכות כאמור, תוך 14 ימים מהיום.

8.         בכפוף למפורט בסע' 7 לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.